לפני 4 חודשים יצאתי לנוודות דיגיטלית בחו"ל והגשמתי חלום.
בדיוק יצאתי לעצמאות מלאה והחלטתי שאני קונה כרטיס לכיוון אחד בלי יותר מידי תוכניות, כי מה ההבדל בין לעבוד מבית קפה בפרדס-חנה לבין לעבוד מבית קפה בלונדון 😏
פגשתי אנשים חדשים ומעניינים, ראיתי מקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם (תצפית של האקרופוליס בלינדוס! – מומלץ, מהמם ושווה כל צעד בעלייה)
עבדתי משדות תעופה, בתי קפה, פארקים ומרחבים משותפים בשלוש מדינות שונות.
הרחבתי את הגבולות שלי לא רק פיזית אלא גם מחשבתית. גיליתי שלא משנה איפה אנחת אני אסתדר. לא משנה איפה אני, זה לא כזה דרמטי שאני מטיילת לבד. זה אפילו כיף לעבוד כל כמה שבועות מול נוף חדש, ולהכיר תרבות חדשה.
הכרתי את עצמי יותר טוב, וגיליתי שאני ממש מסתדרת איתי 🤪 היכולת לשחרר ולחיות כאן ועכשיו התחדדה אצלי יותר ויותר.
בשנים האחרונות למדתי ועשיתי הרבה – צילמתי, מיתגתי, עיצבתי ויצרתי תכנים דיגיטליים שונים לעסקים קטנים, ניהלתי, עיצבתי ובניתי אתרים, במסגרת פרטית או בעבודה עם חברות דיגיטל.
ולומר את האמת? התחלתי לשאול את עצמי האם אני רוצה לעשות את כל זה או שאני פשוט עושה את זה כי אני יודעת איך והלקוחות מרוצים.
עלה בי הרצון לעשות רק מה שעושה לי טוב עכשיו, והבנתי שזה מותר לא להיות לעשות משהו רק כי "חייבים" או "לא נעים" או "מה יגידו".
אלברט איינשטיין אמר : "החיים הם כמו רכיבה על אופניים, כדי לשמור על איזון, חייבים להמשיך לנוע."
אני מסכימה ומוסיפה – זה צריך להיות לכיוון שארצה ובקצב שלי 🚴♀️
