מכירים את זה שאתם מחכים לתשובה?
ומחכים ומחכים ובינתיים אתם מספרים לעצמכם מיליון סיפורים בראש?
וזה יכול להיות משהו מדהים או משהו שישבור אתכם.
אבל גם אם אתם בטוחים ב99 אחוז שזה דבר טוב, אתם עדיין בסטרס?
כי אתם לא יודעים.
חוסר הידיעה הזה יכול לשגע גם את האנשים הכי רגועים ואופטימים.
פעם הייתי צריכה שכל דבר יהיה מתוכנן. ולמרות שלמדתי להקשיב לבטן שלי בהחלטות השונות, בעיקר בנוודות, עדיין יש זמנים שזה תופס אותי לא מוכנה.
אז למדתי לבחור באחת מהדרכים האלו:
🔶 לא לחשוב על מה שאין לי שליטה עליו. להתמקד בכאן ועכשיו ובמה שאני יכולה לעשות.
🔶 לחשוב על התרחיש הכי גרוע שיכול להיות ולמצוא לו פתרון, ואז אני במין אשליה שאני בשליטה.
(כן, זה לא אידיאלי אבל זה עובד לפעמים)
🔶 לא לחשוב על מה שאין לי שליטה עליו. להתמקד בכאן ועכשיו ובמה שאני יכולה לעשות.
🔶 לחשוב על התרחיש הכי גרוע שיכול להיות ולמצוא לו פתרון, ואז אני במין אשליה שאני בשליטה.
(כן, זה לא אידיאלי אבל זה עובד לפעמים)
ואז בתקופה האחרונה גיליתי עוד דרך להתמודד עם זה.
שיתוף.
כן, מי שמכיר אותי אישית יודע שזה אחד הדברים שהכי קשים לי. אבל גיליתי שעצם זה שאני מדברת על חוסר הוודאות, איכשהו עושה את זה פחות מפחיד. פתאום התרחיש הכי גרוע נשמע לא באמת כזה גרוע, מקבלים פרספקטיבה חדשה.
כמובן שכדאי לבחור את מי, מתי ואיך לשתף, אבל עצם הדיבור על הדברים כבר משחרר וזה נהיה יותר קל 🥰
והאמת שהבנתי שזה יכול להתחבר לעוד כל כך הרבה תחומים בחיים שלנו.
והאמת שהבנתי שזה יכול להתחבר לעוד כל כך הרבה תחומים בחיים שלנו.
מתחברים?
איך אתם מתמודדים עם חוסר ידיעה כשאין לכם שליטה על זה?